חיים גורי

מלחמת העצמאות והשפעתה בשיריו
לאחר לימודים ב"בית הספר החקלאי כדורי", הצטרף גורי ב-1942 לפלמ"ח. בשנת 1947 שהה בשליחות ארגון "ההגנה" במחנות העקורים באירופה, על מנת לארגן את ניצולי השואה לקראת העלייה לארץ. במלחמת העצמאות לחם כסגן מפקד פלוגה ("פלוגת ברן") בגדוד השביעי של חטיבת הנגב בקרבות חזית הדרום.

גורי פרסם ספרי שירה שעוסקים בעיקר במלחמות ישראל ובשואה. אחד משיריו הידועים ביותר, "הנה מוטלות גופותנו", נכתב בתקופת מלחמת השחרור לזכרם של חבריו ממחלקת הל"ה, שנפלו בדרכם לגוש עציון הנצור. השיר מעלה על נס את התפיסה המקדשת את ההקרבה למען הכלל.

כתב גם מספר פזמונים ידועים. שניים מהם, "הרעות" ו"באב אל וואד" הפכו לסמל המלחמה על הקמת המדינה. "הרעות", שבוצע במקור עלידי להקת הצ'יזבטרון שנה לאחר פתיחת מלחמת השחרור, נהפך לשיר זיכרון ידוע לזכר הנופלים, והשורה מתוכו "ונזכור את כולם, את יפי הבלורית והטוהר" נהפכה לביטוי שגור לתאור לוחמי תש"ח. "באב אל וואד" נכתב לזכר חבריו שלחמו ונפלו בשיירות האספקה לירושלים באותה המלחמה. פזמונים שלו ושל חיים חפר מאותה התקופה מופעים בספר "משפחת הפלמ"ח".



השפעת השואה בסרטיו ובכתיבתו
השפעת השואה ניכרת היטב בשיריו ובסרטיו של גורי, אף שלא חווה אותה על בשרו. הוא ספג את השפעתו ממנה עוד בהיותו שליח במחנות העקורים, כששוחח ארוכות עם ניצולי השואה שוכני המחנות. מצבם העגום של הניצולים וסיפוריהם על השואה חדרו עמוק לליבו, דבר שהתבטא בהמשך ביצירותיו.

אירוע שהשפיע עליו מאוד היה משפט אייכמן. הוא סקר את המשפט בשנת 1961 כעיתונאי בעיתון "למרחב". הרשימות, בהם הביא את מבטו האישי בהתייחסותו לעדויותיהם הנוראות של ניצולי השואה, כונסו בספר "מול תא הזכוכית".

בשנת 1972 הזמינו אותו חברים מקיבוץ לוחמי הגטאות ליצור סרט עבור מוזיאון השואה שבקיבוץ. למרות שלא היה לו ניסיון קודם בתחום, קיבל על עצמו גורי את המשימה, ובעזרת ז'קו ארליך ודוד ברגמן, הוא יצר במשך 13 שנים טרילוגיה תיעודית-היסטורית בנושא:

הסרט הראשון שראה אור ב-1974 נקרא "המכה ה-81". הסרט מתחיל בעליית הנאצים לשלטון ומסתיים בהשמדת היהודים. שם הסרט לקוח מעדותו של אחד משורדי הגטו, שחטף מהנאצים שמונים מכות שוט, אך המכה השמונים ואחת באה לדבריו, כתוצאה מההתעלמות שהייתה בארץ לסיפורי הניצולים.

הסרט השני שראה אור ב-1979 נקרא "הים האחרון". הסרט מתאר את מסעם של ניצולי השואה בדרכם לארץ ישראל בספינות ההעפלה של הפלי"ם, בעלייה בלתי ליגאלית (העפלה).

הסרט השלישי שיצא בשנת 1985, נקרא "פני המרד". הוא עוסק בפנים השונות של ההתנגדות היהודית באירופה – מהפירנאים ועד יערות מינסק.

הסרטים תורגמו לחמש שפות, הוצגו בכל העולם וזכו בפרסים רבים. הסרט הראשון היה אף מועמד לאוסקר, והשני זכה בפרס "נשר הכסף" בצרפת.



פעילות ציבורית
גורי נמנה עם תומכי מפלגת "אחדות העבודה" וכתב בעיתון התנועה, "למרחב".

הוא נטל חלק גם בפעילות ציבורית ופוליטית. בשנות השבעים שימש בתור מתווך לא רשמי בין מנהיגי שלטון המערך לבין ציבור המתנחלים. בשנות התשעים היה ממקימי "הדרך השלישית" כזרם ניצי בתוך מפלגת העבודה. הוא המשיך לתמוך במפלגת העבודה גם לאחר פרישת חבריו ל"דרך השלישית" והקמת המפלגה באותו שם.