משה נצר

נולד ביום ט"ז בטבת תרפ"ב (16.1.1922) בברית המועצות. כשהיה בן 3 עלה עם משפחתו לישראל והתגורר בתל-אביב. בוגר בית החינוך לילדי העובדים בתל-אביב, בית הספר המחוזי בגבעת השלושה ובית הספר החקלאי כדורי. החל משנת 1940 חבר גרעין ההכשרה ברמת יוחנן, שם קבע את ביתו.
היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח בשנת 1941. לאחר גיוסו שובץ לפלוגה ג' וזמן מה אחר כך יצא לקורס מפקדי כיתה בגבעת עדה. ביולי 1942 יצא לקורס מפקדי מחלקה ולאחריו פיקד על מחלקה בגבת, ביגור ובאשדות יעקב. בשנת 1943 מונה למדריך פלוגתי ואחר כך כמפקד פלוגה ג'. במסגרת המאבק בבריטים, השתתף בין היתר, בהורדת מעפילים מאוניית "ברל כצנלסון", בשנת 1945.
בשנת 1946 יצא לחופשה משפחתית בקיבוצו ובראשית נובמבר 1947 נקרא לחזור לשירות בתפקיד מפקד הגדוד השני וכמפקד מרחב הנגב כולו. במלחמת העצמאות, בראשיתה, הועסק הגדוד בביצור היישובים, בליווי שיירות למרכז הארץ (הלוך וחזור לנגב) ובתחומי המרחב, דרכיו ויישוביו ובהגנה על קו המים. לפני הכרזת המדינה כבש הגדוד במאי 1948 את הכפר הגדול באזור - ברייר. הקים את מאחז/ישוב ברור חיל, אחרון היישובים בתקופת המנדט הבריטי. לחם עם גדודו בקרבות הדרום במלחמת העצמאות. השתתף במבצע "תינוק" לפינוי הילדים מהנגב. במסגרת הקרבות בנגב: היה מפקד בזירת הקרב ביד מרדכי, סייע בפינויו. היה שותף בהגנת ובקרבות על כפר דרום. נטל חלק בקרבות בבארות יצחק ביולי 1948. השתתף במבצעים נגד מוצבי חוליקאת במסגרת המאמצים לפרוץ לנגב הנצור. בחודש ספטמבר 1948 עלה הגדוד צפונה להתארגנות והצטרף לחטיבת יפתח בשם "גדוד הנגב". משה השתחרר מהפלמ"ח לאחר פירוקו. המשיך בשירות קבע בצה"ל, כמפקד חטיבה 9/90 במשך מספר חודשים. עד שנת 1954 שרת בקבע ותפקידו האחרון היה מפקד חטיבת הנח"ל.
לאחר השחרור מילא תפקידים רבים בקיבוצו ומחוצה לו. היה מזכיר הפנים של ה"איחוד", עמד בראש משלחות לחו"ל והיה חבר מרכז באיחוד, בתק"ם, במפא"י וברפ"י. בין השנים 1967-1971 היה ראש אגף הנוער והנח"ל ובין השנים 1978- 1990, היה יושב ראש ארגון יד לבנים. במקביל היה עוזר שרי הביטחון, משה דיין ושמעון פרס, להתיישבות ולביטחון וראש מחלקת התיישבות בהסתדרות. מראשית שנת 1983 ועד ינואר 1998 היה ראש המועצה האזורית זבולון. בתום תפקידו חזר לקיבוצו רמת יוחנן.
משה נצר הינו חבר בקיבוץ רמת-יוחנן.